כד חרס

ארכיאולוגיה: חפירות תל בורנה

המשלחת בראשות דוקטור איציק שי מהמחלקה לארכאולוגיה באוניברסיטת אריאל, מגלה את סודות התל שבעברו היה לעיר ספר.

נוסעים, חוקרי היסטוריה וארכיאולוגים רבים הסתובבו וחקרו את אזור השפלה בכלל ובית גוברים בפרט, אך תל בורנה מעולם לא נחפר.

מיקומו של האתר בגבול שבין השפלה למישור החוף, הובילה את דוקטור איציק שי (מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה וראש המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת אריאל) לנהל פרויקט חפירות בתל זה מתוך רצון ללמוד על גבולות גאוגרפיים, פוליטיים ותרבותיים בעת העתיקה. "פרט לחפירה הבתולית באתר, אזור הגבול הוא תמיד מקום מרתק של נקודת מגע, והשאלה שעניינה אותנו כחוקרים היא באמת מה האופי של המגע הזה? האם אנשים דווקא הסתגרו יותר מחשש כי אזור הגבול חשוף להשפעות רבות יותר מבחינה תרבותית ודתית או שמא מכיוון שהם גרו בגבול הם היו פתוחים יותר למגע עם הסביבה החיצונית ומסוגרים פחות"

תל בורנה, הוא אתר רב שכבתי אשר היה מיושב למן האלף השלישי עד אמצע האלף הראשון לפני הספירה. עד כה מרוכזות החפירות בשני שטחים עיקריים. השטח הראשון ממוקם בפסגת התל. פסגה זו שטחה כ- 7X70 מ' והיא מוקפת חומת סוגרים המתוארכת לימי ממלכת יהודה (מן המאה התשיעית ועד המאה השמינית לפנה"ס). במרכז הפסגה נחשף בית הטיפוסי לתקופת המקרא ("בית ארבעת המרחבים") והממצאים משקפים תרבות חומרית האופיינית לממלכת יהודה (צלמיות עמוד, ידיות עם טביעות חותמות השייכות לממלכת יהודה).

כשאתה נוגע בצלמיות האלה, אתה נוגע בהיסטוריה, אומר דוקטור יצחק שי, "אתה ממש יכול לשמוע את קריאותיהם של הנביאים באותם ימים, מפצירים בעם לא לעבוד עבודה זרה."

שברי חרסים

שטח החפירה השני ממוקם מדרגה אחת נמוכה יותר מן הפסגה לכיוון מערב. הממצאים משטח זה, קדומים יותר ומתוארכים לתקופת הברונזה המאוחרת בה התקיימה התרבות הכנענית באזור זה (המאה ה- 13 לפנה"ס).

החפירות בשטח זה חשפו מבנה ציבורי גדול מאוד עם ממצאים רבים המצביעים כי במבנה התקיימו טקסים בעלי אופי פולחני (מסכות, גביעים, צלמיות, עצמות בעלי חיים) לפי דוקטור יצחק שי, העצמות מספרות את סיפורו של המבנה. "במבנה שחשפנו התקיימו ללא ספק טקסים פולחניים, אך עדין מוקדם להגיד אם מדובר במקדש של ממש."

כמות הממצאים שמקורה בחפירות התל, רבה מאוד. לשאלה האם מן הממצאים ניתן לזהות את תל בורנה עם העיר לִבְנה המקראית? משיב דוקטור שי, "אנחנו בטוחים שזו לבנה המקראית. ככל שאנחנו חופרים יותר אנחנו מרגישים שזה המקום. בהתבסס על הניתוחים הגיאוגרפיים היסטוריים, הטקסטים המקראיים והנתונים הארכיאולוגיים. חשוב לזכור שכל ארכיאולוג שחופר באזור יכול לחשוב אחרת ובשורה התחתונה עד שאני לא אביא ממצא וודאי שזאת לבנה המקראית, זה תמיד יהיה נתון לפרשנות."

כד חרס

במשך תקופה, חיפש דוקטור שי בסביבות החפירה אחרי בית הקברות, אך מאמציו לא העלו שום ממצא. מסעותיו לקחו אותו לחפש תשובות אצל זקני חוקרי האזור ותושביו. "היה לנו מקום יישוב, אבל לא מצאנו את בית הקברות, ניסיתי לדובב את זקני הקיבוצניקים בסביבה, אבל שום דבר לא עלה. המשכתי לחפש עד שבקיץ האחרון קיבוצניק מבית ניר סיפר לי, כי הגיע בשנות ה- 70 למערה שנשדדה, ראה את כל העפר בחוץ ואסף את העתיקות שנשארו בה. הגעתי לאזור ואכן מצאנו שם את מערת הקבורה. זיהיתי שם עוד קברים ומערות, כך שללא ספק מצאנו את בית הקברות של תל בורנה."

בתי הקברות מסביר דוקטור איציק שי, הם המראה שלנו לחברה של אז בדיוק כפי שהם היום. "אתה יכול לזהות מוצא, תפקיד ואמונות משמות וסימנים על קברים." הוא אומר, "ככה גם ביחס לתקופה הקדומה, אתה יכול לבנות פסיפס שלם של חברה, מסימנים ומאופן הקבורה."

אתר החפירות תל בורנה הוגדר כחפירה קהילתית, משמעות הדבר היא כי כולם מוזמנים להצטרף לחפירה. דוקטור שי רואה בזה שליחות "אני באמת מאמין בזה, כשאני רואה את המתנדבים ילדים ומבוגרים כאחד חוזרים מהאתר, ההסתכלות שלהם על ההיסטוריה, הארכיאולוגיה ועל המורשת שנשארה לנו היא שונה לחלוטין וזה לכשעצמו מגדיר את החפירה כמאוד מוצלחת." וכך אפשר דרך ההיסטוריה והמורשת שהשאירו לנו לקבל משהו ערכי גם לעתיד.

דוקטור רונן א. כהן

אקטואליה: דאעש – לדעת לפרש את הארגון

קצרה היריעה מלהכיל את הטעויות הרבות שהעולם המערבי עשה ועודנו עושה בהתנהלותו מול דאעש ומול התופעות הרצחניות במזרח התיכון ובאירופה עצמה. אבל זה דיון לזמן אחר. כרגע, אירופה עצמה נמצאת בחרדה – מתי ואיפה יתרחש מסע ההרג הבא. ומה שיותר מדכא את קובעי המדיניות באירופה זה ש"המדינה האיסלאמית" קרסה ועדיין שליחיה מצליחים להוציא פיגועים.

מה שאירופה לא מבינה, או מסרבת להבין, זה שדאעש הוא לא ארגון, ובטח לא מדינה, אלא רעיון דתי מעוות, שלמרבה הצער אפילו עולם האיסלאם מתקשה להסביר אותו. רבים בעולם הערבי והאיסלאמי מצקצקים בלשונם ומנערים את חוצנם מאידיאולוגיית האיסלאם הרדיקלי של דאעש. הם מתעלמים לגמרי מהבעיה המהותית שעולם האיסלאם עובר בעשורים האחרונים. והבעיה הזו היא היכולת שלהם להסביר את עצמם. עולם האיסלאם לא מסוגל להסביר את האיסלאם לעצמו ובטח שלא לעולם כולו. אותה דת של "שלום ופיוס", שמאמיניה עורגים לתקופות הזוהר אך למעשה שבויים ברומנטיזציה שכל דת חוטאת בה.

דאעש ודומיו, בעבר, בהווה, ושתנוח דעתכם – גם בעתיד, חגים סביב מעגל הדמים של הכמיהה והחזרה לאיסלאם הטהור. אם ניקח את כלל הארגונים שקרואים בפינו חסידי האיסלאם הטהור, נגלה מהר מאוד שלכל אחד מהם פרשנות שונה לשאלות מה בעצם מושג זה אומר ולאיזו תקופה הם הכי מייחלים לעצמם לחזור באיסלאם. מנגד, העולם המערבי נשען על פרשנויות אלה ומנסה להסביר לעצמו מהו אותו איסלאם של דאעש ויתר אחיו וקרוביו לרעיון המדינה האיסלאמית. הפרשנות – לא יותר טובה מזו של עולם האיסלאם עצמו.

רעיון המדינה האיסלאמית היה מלכתחילה רעיון שהעולם המערבי אימץ מהר מאוד וחשש מפניו, משל היו דאעש העבאסים או שושלות פרסיות שביקשו לכבוש את אירופה הנוצרית. הפחד התהומי היה מפיקציה מדינתית שלא היה לה כל סיכוי שבעולם להתפתח לכדי מדינה מסודרת, וזאת למרות ההתנהלות לכאורה של דאעש כמדינה מתפקדת. בסופו של יום, אותו ארגון, הבנוי על חורבות של פרשנויות ואשר בנוי בעיקר על הפחדה ומעשי אימה, לא יוכל להמשיך לשרוד לאורך זמן, אלא אך ורק בחלומות הבלהות של תושבי אירופה המזועזעים.

חזון המדינה האיסלאמית הוא אשליה אופטית של ארגונים כאלה ואחרים המתיימרים לפרש את מה שלא ניתן לפרש. הם מתיימרים להציג מצג שווא של איסלאם טהור, בעוד האיסלאם הטהור עצמו מעולם לא היה כזה, ומתיימרים להציע פתרון לתחלואי העולם בכלל ולתחלואי מאמיני האיסלאם בפרט. התיימרות זו נובעת מחוסר יכולתם להדביק את הפער הכלכלי, התרבותי, הצבאי, הפוליטי והחברתי שבינם לבין העולם המערבי, ולכן פעולותיהם מונעות מאלמנט של שנאה וקנאה.

מבלי להתיימר להיות נביא, גם לא נביא זעם, סביר להניח שיהיו עוד פיגועים מהסוג המזעזע ביותר, וסביר להניח שדאעש, שכבר הפך זה מכבר להיות ארגון וירטואלי, ימשיך להזין את עצם קיומו (ובעיקר העולם המערבי עצמו מזין אותו) מאירועים שכאלה. אבל מהר מאוד זמנו של דאעש בתודעה שלנו ילך וישתנה עם הגעתו והקמתו של ארגון אחר, שלמרבה ההפתעה יהיה בעל אופי רצחני דומה, בעיקר כלפי מאמיני האיסלאם השגוי, ובעתיד גם כלפי המערב.

העולם המערבי צריך לנהוג בדאעש ובשליחיו ביד חריפה ובלתי מתפשרת, והכי חשוב – אסור להראות את הפחד והחשש מפניו, כי מה שמזין את הארגונים האלה הוא הפחד של אויביהם. האיסלאם הרדיקלי לובש צורות רבות ובכל דור קמים ארגונים שונים ומשונים. חיי המדף שלהם קצרים, ולמרות זאת הם זורעים בתוכנו פחד ומהומה. יתרה מזאת – הם לא הולכים להיעלם בקרוב. וזהו בדיוק המקום שמקבלי ההחלטות בארה"ב, באירופה ובישראל צריכים להתכנס ולדון בו. תקוותי היא שהדיון לא יישען על הפרשנות השגויה של מהו האיסלאם הרדיקלי.