חוויות אישיות

מסגרת לימודי הקרימינולוגיה היה עלינו לבצע הכשרה מעשית כחלק מחובות התואר. התחושות היו מעורבות – התואר מחייב ואינטנסיבי ותהיתי איך בכלל אוכל לפנות זמן על מנת להתנדב ולעזור בקהילה. יחד עם זאת, חשתי התרגשות רבה וידעתי שזו תהיה חוויה יוצאת דופן מלאה בלמידה והתנסויות. בתחילת השנה השנייה הגיעו נציגים מכל מיני מקומות וחשפו אותנו לכל המידע הנדרש והיה באמת חשוב לשמוע ולהתעניין במגוון ההצעות והתחומים. באופן אישי כבר ידעתי שאת ההתנסות ארצה לקיים בתחום בריאות הנפש. זמן קצר לאחר מכן, נתקלתי במודעה המחפשת אחר מתנדבים לעבודה עם נוער פסיכיאטרי ומיד קפצתי על ההזדמנות. כך הגעתי למחלקת יום לילדים בבית החולים לבריאות הנפש גהה.

במסגרת ההתנדבות הגעתי יום בשבוע כ'מדריך חברתי' למספר שעות וכן פעם נוספת להדרכה קבוצתית. המחלקה היא מחלקת יום אליה מגיעים נערים ונערות וזאת בשל חוסר תפקוד במסגרות הביתיות/לימודיות/חברתיות. בקרב אנשי הצוות ניתן למצוא רופאים פסיכיאטרים, פסיכולוגים קליניים, עובדים סוציאליים, אחים ואחיות פסיכיאטריות, מרפאים בעיסוק ועוד מגוון מטפלים בתחומים מגוונים. בתור מדריך חברתי, ללא שום הכשרה רשמית, היה עליי ליצוק משמעות והגדרה לתפקיד. ללמוד להקשיב, לספוג וליישם – מאנשי הצוות ולא פחות חשוב , גם מהמטופלים עצמם. במהלכו של יום במחלקה נחשפתי וקיימתי אינספור אינטראקציות וקשרים, חלקן נעימות ומרגשות כמו פעילות של כלל המטופלים או פרידה ממטופל היוצא לדרך חדשה. כמו כן, נחשפתי גם לאירועים ומצבים קשים יותר המאפיינים מחלקות פסיכיאטריות וזאת בשל אופיים של הקשיים איתם מתמודדים המטופלים. עם הזמן הבנתי את מקומי במחלקה ולמדתי שתפקידי כמדריך חברתי הוא משמעותי וחשוב ביותר לתהליך אותו עוברים כל נער ונערה המגיעים לקבלת טיפול. הקשרים שיצרתי עם המטופלים במהלך התקופה לימדו אותי שיעור חשוב בהקשבה, אמפטיה וקבלת האחר, באופן החזק והישיר ביותר שאפשר לקבל.

העבודה במחלקה חיברה אותי למקומות אישיים ורגשיים, ומהר מאוד מצאתי את עצמי יוזם ומנסה להיות מעורב כמה שיותר בתהליך השיקומי בו נמצאים המטופלים. המרחב שנוצר ביננו סיפק לי התבוננות לא רק על מה שקורה באותו רגע אלא גם על עצמי באופן אישי. הרגשתי שהקשר בינם לביני מחייב אותי להגיע פתוח וללא מחסומים ומסיכות דבר שאיפשר ליצור מערכת יחסים אוטנטית המושתתת על אמון ובטחון.

מאותה שנה במחלקה יצאתי מחוזק ומלומד אך ידעתי עמוק בפנים שיש לי עוד המון לתת ולכן החלטתי להישאר ולהתנדב שנה נוספת. בימים אלה אני ממשיך בעבודתי עם הילדים כמדריך חברתי וכן כאחראי על הגינה הטיפולית אשר בה, בשיתוף מרפאים בעיסוק ומטפלים נוספים, מקבלים המטופלים כלים וכישורים שונים לעבודה בצוות, הצבת מטרות ועמידה בהן וכן התמודדות עם מצבים שונים המאפיינים אורח חיים נורמטיבי. ההכשרה המעשית בחוג לקרימינולוגיה חשובה במיוחד משום שהיא מספקת זווית וחיבור בגוף ראשון באופן שקשה מאוד לשחזר דרך הרצאה, סיפור, או ביקור. העבודה במחלקה חידדה לי את ההבנה הזו ולכן אני ממליץ לכל אדם בין אם הוא סטודנט או לא, לתת מעצמו ולהשתלב בעשיה למען אחרים. יש בכך המון משמעות וסיפוק והצד השני מתוגמל בצורה יוצאת דופן. הכלים הייחודיים והשיעורים החשובים שקיבלתי עוזרים לי בחיי האישיים והמקצועיים בהווה ובעתיד.

במסגרת החוג לקרימינולוגיה באוניברסיטת אריאל מתקיימת עבודת שדה במהלך שנת הלימודים השנייה בהתאם לרצון ולנוחיות הסטודנט/ית.

ע' סילבר וינשטוק, עתידה לסיים השנה את לימודי התואר הראשון בקרימינולוגיה באוניברסיטת אריאל. ומספרת על החוויה שהיא עברה במסגרת עבודת שדה: "בשנה השניה לתואר התוודעתי לכך שעלינו לבצע הכשרה מעשית במסגרת החובות לתואר. לא אשקר, התגובה הראשונית לכך היתה שלילית ביותר- אין זמן, יש עבודה, לימודים, מבחנים, לא מתאים… התחילו לפרוס בפנינו מגוון רחב של אפשרויות להתנדבות. היה לי חשוב לשמוע כמה שיותר מקומות כדי לנסות ולמצוא את המקום שבאמת הכי יתאים לי בציפיות, בתחומי עניין ובכישורים. כשהגיעו נציגים מעמותת על"ם לאוניברסיטה וסיפרו על הפרוייקטים המיוחדים שלהם משהו בפנים נדלק אצלי, והרגשתי צורך לבחון לעומק את האפשרות להשתלב אצלם. וכך למעשה הגעתי לפרוייקט "כתובת רחוב" של עמותת עלם כמתנדבת.

התחלתי להתנדב יום בשבוע בניידת השרון. לאט לאט הבנתי יותר במה באמת מדובר. מדובר בקבוצה של מתנדבים ורכז שיוצאים מדי שבוע בשעות הלילה המאוחרות לרחוב. כמה אותנטי שזה נשמע, ככה זה באמת. יוצאים לרחוב, פוגשים נערים, ונמצאים איתם במקום בו הם נמצאים, ללא שיפוטיות, ללא ביקורתיות, ללא רצון לשנות את מי או מה שהם. והתחלתי ללמוד. למדתי שהמטרה שלנו היא ליצור קשר אמיתי, שמבוסס על אמון והמון אהבה. למדתי שאנחנו מנסים להוות עבור הנערים ברחוב דמויות של מבוגר משמעותי, כי המבוגרים שיש להם בחיים לרוב מאוד לא משמעותיים עבורם. למדתי שאנחנו מספקים לנערים מקום של הגנה ברחוב, הגנה פיזית ונפשית. למדתי לאורך הזמן איך לשוחח עם אדם מבלי לחשוב מה יהיה המשפט הבא אותו אני אומר. להקשיב באמת. גם אם התגובה שתבוא תהיה שתיקה, אבל שתיקה שמבטאת המון, כי היא מלווה במבט עמוק שגם הוא מביע כ"כ הרבה רגש.

מצאתי את עצמי אחרי תקופה לא ארוכה מתמסרת לרחוב. מוותרת על ההגנות שאני זקוקה להם ביומיום שלי, ויוצאת החוצה נקיה, כמו שאני באמת. זה הצריך ממני לעבור תהליך פנימי מאוד עמוק. כי מעבר לתרומה עבור הנערים, המפגש ברחוב, בלילה, משקף לנו, עובדי הרחוב, כל הזמן את עצמינו. אנחנו נפגשים מול המקומות הבטוחים והחלשים שלנו, החזקים והחלשים. משהו במפגש הזה בלילה ברחוב, מחזיק בתוכו כנות שנדיר לפגוש בעולם שאנחנו חיים בו היום, ויש בזה משהו ממכר…

ההכשרה המעשית נגעה בי במקומות הכי פנימיים, מה שהוביל לשילוב שלי בעמותה כעובדת. היום אני עובדת בעמותת על"ם מזה שנה בניידת גוש דן. אני מרכזת את עבודת הרחוב בשכונת יוספטל בפתח תקווה. היום אני מבינה כמה עוצמה יש בהכשרה המעשית. דרך ההכשרה המעשית גיליתי עולם שאני שייכת אליו. רכשתי כלים ייחודיים שמשמשים אותי היום גם בעולם המקצועי וגם בעולם האישי. זאת הלמידה האמיתית. אפשר ללמוד שעות על גבי שעות תיאוריות בכיתה, אבל הנגיעה באנשים, היכולת לראות בעיניים את הקשיים וההתמודדויות, מספק למידה מסוג אחר. היום אני מבינה את המשמעות האינסופית שיש בהכשרה המעשית. אני מסיימת השנה את התואר הראשון עם תחושה של סיפוק אדיר, ועם חווית למידה ייחודית מהכיתה ומהשטח…"