The Journal for Interdisciplinary Middle Eastern Studies

העוצמה הרכה של סין ביחסי סין ואיראן

ISSN (Print): 2522-347X
ISSN (Online): 2522-6959

צרו קשר

העוצמה הרכה של סין ביחסי סין ואיראן

תקציר

מאז מותו של דזה דונג החל בסין עידן חדש שהביא לצמיחתה של סין ממדינה שולית בזירה הבינלאומית לאחת המדינות המרכזיות בזירה. צמיחה זו הניעה תהליכים בפוליטיקה, בכלכלה ובחברה. שני התחומים הראשונים זכו להתייחסות נרחבת, אך התהליכים החברתיים־תרבותיים נשארו בצל בשל הקושי לזהותם ובשל היותם תהליכים מתמשכים. עוצמה רכה, כלומר הפניית משאבים במטרה לייצר תדמית חיובית, היא אסטרטגיה שהסינים השתמשו בה כבר לפני מאות רבות של שנים, אך התרחבה מאוד עם תחילת המאה ה־21, במקביל לצמיחה הכלכלית של סין וביתר שאת סביב “יוזמת החגורה והדרך” של הנשיא הסיני. המאמר בוחן את הפעלת העוצמה הרכה מצידה של סין כלפי איראן בשני מאפיינים מרכזיים: תרבות פופולרית וחינוך. 

בתרבות הפופולרית הפנו הסינים מבט לאיראן בתחום הספרות והטלוויזיה ובשלל אירועים תרבותיים שמעידים כי סין פועלת לבנות תדמית חיובית למדינה על מנת לגבות ולהעמיק את היחסים. כך גם האיראנים, ועל כן העוצמה הרכה שהפנו הסינים התקבלה על פי רוב בזרועות פתוחות, וגם כאשר היו בעיות, כמו למשל בהתנהלות הפיננסית של סטודנטים איראנים בסין, הבינו האיראנים כי במצב הקיים, קרי בידוד בינלאומי, עליהם להבליג ולחזק את היחסים התרבותיים והחברתיים עם סין במטרה להעמיק את מכלול היחסים. זאת, על אף שההיבטים החברתיים־תרבותיים אינם ליבת היחסים. ליבת היחסים היא בתחומים הכלכליים, ובעיקר המסחר בנפט ובגז, והקרבה הרעיונות בין המדינות שלצד רוסיה מהוות את הגרעין של המדינות המתנגדות להגמוניה המערבית בקביעת הסדר העולמי.

מילות מפתח

לציטוט מאמר זה: רועי ילינק, יוסי מן ואודי לבל, “העוצמה הרכה של סין ביחסי סין ואיראן”, כתב העת הבינתחומי ללימודי המזרח התיכון, 4, עמ’ 39*-65*.

China’s Soft Power in China-Iran Relations

Abstract

With the death of Mao Zedong, a new era began, one that saw the growth and development of China from a side-lined state on the diplomatic stage into one of the foremost, central players. This growth kicked off political, economic, and social processes. The first two have been subject to much scrutiny; however, analysis of the socio-cultural processes has remained behind, due to difficulty in recognizing them and to the continuous nature of each phase of these processes. Soft power, meaning the use of assets to create a positive perception, is the strategy the Chinese used for centuries, but expanded greatly as of the beginning of the 21st century − from financial growth through the Belt and Road Initiative of President Jinping. The article looks at China’s use of soft power on Iran in terms of two major factors, popular culture and education.

In popular culture the Chinese have turned their focus towards Iran in the fields of literature, television and cultural events. These bear witness to China’s attempts to create a positive image in order to uphold existing relations and to nurture projected ones. The soft power, too, that the Iranians have exerted towards China has been received with open arms. Even when problems have arisen, such as the financial conduct of Iranian students in China, the Iranians have understood that in the current climate of international isolation they were better served by overlooking the problems and fostering cultural and social relations with China − with the aim of strengthening their overall relations, despite the fact that the socio-cultural aspect is not the core of the relationship. The core is in the financial sphere, primarily in oil and gas trade, and the ideological proximity of both China and Iran to Russia, which together constitute the axis of opposition to Western hegemony in setting the world order.

Keywords