מורשת ישראל - כתב עת ליהדות, לציונות ולארץ ישראל

מורשת ישראל

על כתב העת “מורשת ישראל”

בשנה מפורסמים כרך עד שניים. אופיים של כל הכרכים דומה, ועד כה לא היו כרכים שיוחדו לנושאים שונים מהרצף.
זהו כתב העת המקצועי של האוניברסיטה המיועד למורשת ישראל. רוב המאמרים נשלחים על ידי חוקרים שונים המכירים את כתב העת. מיעוטם הוא יוזמה של העורך או של חברי מערכת אחרים. כל מאמר ומאמר נקרא תחילה כל על ידי העורך. אם מצא העורך כי המאמר כתוב ברוח המקובלת מדעית, ועל פי כללי ההגשה המקצועיים הקבועים של כתב העת, הוא מעבירו לשיפוט מקצועי של לקטור או שניים. במקרה של הערכות שונות, מועבר המאמר לשיפוט של לקטור נוסף. האחראי העיקרי למאמרים ולאופי כתב העת הוא העורך. ישיבות מערכת נעשות באופן קבוע, לפחות פעמיים לקראת כל כרך. בישיבות אלה נדון אופיו של כתב העת, אופיו של הכרך העומד לראות אור, וכן הצעות לשינוי. הערות חד-משמעיות של חבר מערכת, הזוכות לתמיכת חברי המערכת האחרים, מתקבלות במלואן על ידי העורך. לאחר שנקבע תוכן כתב העת, הוא מועבר לעיונם של חברי מועצת המערכת.

האוניברסיטה מתעתדת להביא את כתב העת להערכה חיצונית אחת לשלוש שנים.

חקר המקרא, ארכיאולוגיה, חקר המשנה והתלמוד, מדרש ואגדה, היסטוריה יהודית בעת העתיקה, שירת ימי-הביניים, פילוסופיה יהודית, היסטוריה יהודית בימי-הביניים ובעת החדשה, הספרות העברית בעת החדשה, תולדות הציונות, סוגיות תרבות במדינת ישראל, עדות בישראל ותרבויותיהן.

 

להלן שלוש נקודות המאפיינות את עריכתו ומקנות לו את אופיו המיוחד:

א. מורשת ישראל הוא כתב עת מחקרי ליהדות ולמדעי הרוח, המופיע באופן קבוע באוניברסיטה בישראל. כבר מן הכרך הראשון, שראה אור בכסלו תשס”ד (נובמבר 2004), אמרנו כי במדעי הרוח בעולם, ובוודאי בישראל, מתחולל תהליך חדש שיש לשים אליו לב, וגם לפיתוחו ולקידומו מיועדת המתכונת של כתב עת זה. אמרנו כי הדיסציפלינות הישנות, שגרמו גם ליצירת “חוגים” ו”מחלקות” “קלאסיים” במחקר, באוניברסיטאות במערב, במשך למעלה ממאתיים שנים, הולכות וחולפות מן העולם. זאת מסיבות שונות, חלקן נושאי היצע וביקוש, חלקן מהפכות מידע ומהפכות תקשורת, ועוד רבות, ולא כאן המקום לדון בהן. לכן אנחנו מנסים ליצור הסתכלות של “רב-מערכת”, של תחומים שונים הפתוחים לתחומים אחרים, שהמסורת לא ראתה אותם פתוחים אלה בפני אלה. העיסוק הוא בספרות כבספרות, בארכיאולוגיה כבארכיאולוגיה, בחקר המקרא כבחקר המקרא, בתלמוד כבתלמוד, בהיסטוריה כבהיסטוריה, אבל גם בהיותם קשורים זה בזה, “מדברים” זה עם זה, יוצרים אפשרויות חדשות של מחשבה, של מחקר. כאמור, גם לתפישה זו, שהולכת ומתבססת בעשור האחרון במוסדות המחקר בישראל, מיועד כתב העת ‘מורשת ישראל’. חוקרים צעירים יותר וצעירים קצת פחות, המוכנים לחשוב גם בצורות חדשות, שהם החיל שבו תלויה הצלחת הדרך, מוזמנים לפרסם בכתב העת שלנו. ייצוג להם נמצא בכל הכרכים של כתב העת. 

ב. אנגלית היא שפת התקשורת הבינלאומית, לית מאן דפליג. אבל מה לעשות? התרבות שלנו היא תרבות עברית, קשורה בשפה העברית לתחנותיה השונות מן התנ”ך והלאה. לכן, כבודה של האנגלית במקומה מונח, אבל יהדות מוכרחה להילמד בעיקר בעברית, וגם מדעי הרוח כולם, כי העברית איננה בת חורגת גם בעיון בפילוסופיה הכללית. היא תרמה לפילוסופיה הכללית, כשם שתרמה לה הגרמנית, כשם שתרמה לה הרוסית, כשם שתרמה לה הצרפתית. בימים אלה נשמעות קריאות לאפשר באוניברסיטאות יותר ויותר הוראה באנגלית ובאנגלית בלבד. מה לעשות, אברהם העברי דיבר עברית, יעקב-ישראל דיבר ישראלית, ורק אחר כך יהודה דיבר יהודית. בכל מקרה, האנגלית עדיין לא הייתה נוכחת שם, והזהות העברית מאז ועד היום היא בעברית. לימודי מדעי הרוח בעברית באוניברסיטאות צריכים להיעשות קודם כול בעברית, ובוודאי – לימודי היהדות בעברית. כתב עת זה נועד גם להוסיף עוד ועוד מחקרים בעברית ובעברית טובה. עם זה, ברור שגם אנגלית ומאמרים באנגלית, כנדרש, יש ויהיו בכתב העת.

ג. המילה “ציונות” מושמעת לפחות בזהירות בבמות שונות. בתחום המחקר החוששים מפני הציונות טוענים שמחקר צריך להיות אוניברסלי, וכן ששמא הצהרה ציונית תיחשב הטיית-כף אפריורית (הנה מילה שאינה בעברית) לטובת זהות ציונית. אבל מה לעשות, גם חוקר הרואה עצמו כאזרח העולם מתחיל מנקודת מוצא אפריורית כלשהי, ואין ניסוי שעצם נקיטתו אינה, למעשה, נקיטת עמדה כלשהי. לכן, הבעיה אינה בהזדהות עם אידיאה במחקר, הבעיה היא יצירת מחקר שמוכיח את עצמו, שמציג את האידיאה המשמשת לו נקודת מוצא מוכחת. מורשת ישראל הוא כתב עת ציוני. עם זאת, הוא פתוח לכל נקודת מוצא בנושאי הלאומיות ובנושאי הרוח בכללותם. מה שמתבקש שייעשה בו, הוא הוכחת נקודת המוצא, לא פסילתה מראש. ההנחות האפריוריות אינן פסולות. מקאנט והלאה ברור שאי אפשר אחרת. הן צריכות להיות מוכחות עד כמה שאפשר. זו דרכנו בעמדות הציוניות המובעות כאן. אנחנו מזמינים את הקורא לקרוא ולהעריך, ואם יש לו עניין גם להשתתף בדיון, על ידי הבאת עמדתו בנושא שבו הוא מתמחה, אדרבא ואדרבא.

זהו כתב עת מחקרי, שכל המפורסם בו עובר שיפוט של חוקר פנימי או חיצוני בתחומו או של כמה חוקרים, וכן שיפוט והערכה של העורך ושל חברי המערכת. עד כה הופיעו שישה עשר כרכים, בארבע עשרה השנים האחרונות.