National Resilience, Politics and Society

דבר העורך

ISSN (Print): 2521-4810
ISSN (Online): 2617-8745

Contact

דבר העורך

  • איל לוין

תקציר

בשעת חתימתו של גיליון זה כבר מתו מאות אלפי בני אדם ברחבי העולם ממגפת הקורונה, ועוד מיליונים חלו בה, ועדיין לא ניתן להבחין אם אנו מצויים בראשיתו, בעיצומו, או אולי לקראת סופו של אירוע היסטורי שכמותו לא ידענו מאז מלחמות העולם, וללא ספק – מאז ימי השפעת הספרדית שעשתה שמות באוכלוסיית העולם לפני כמאה שנים. במובן זה יש ניתוק מסוים מן המציאות בעיסוק בחוסן לאומי המתייחס, בראש ובראשונה, למלחמות
ולאסונות טבע, ואינו מעלה כלל תסריטים – אשר עד לפני כמה חודשים היו דמיוניים לחלוטין – של מגפה כלל עולמית המכה במדינות שונות בצורה שונה. עם זאת, דווקא הריחוק מן האירוע הנוכחי, ודווקא העיסוק בתבניות המוכרות לנו, מאפשרים לפתח רעיונות ותובנות שיהיה להם תוקף, בהתאמות הנכונות, גם במציאות שנכיר בשלבים הבאים של ההתמודדות עם המגפה.

מן הבחינה הזאת הגיליון הנוכחי רלוונטי יותר מתמיד בזכות ההתייחסות התיאורטית והמעשית שיש בו לחוסן הלאומי במובנו הרחב ביותר. ראשית, בגיליון זה אנו מפרסמים לראשונה את “מדד אריאל לחוסן ולמוכנות לאסון”. מדד זה מבוסס על סקר כלל־ארצי בישראל הבודק את רכיביו החברתיים של החוסן. מדד אריאל לא נוצר יש מאין ואיננו תלוש מעבודות רבות שקדמו לו בעשורים האחרונים במדינת ישראל, כפי שמצוין במבוא להצגתו בגיליון זה, אלא שמעבר לתרומתם של מדדים אחרים, הוא מרחיב את היריעה להבנת מידת המוכנות של האוכלוסייה, ומעמיק בהבנת המושג “חוסן” מתוך התייחסות לשלושה רבדים שונים: הרובד האישי, הרובד הקהילתי והרובד הלאומי.
את הביסוס התיאורטי להתייחסות לשלושה רבדים שונים מעניק למדד אריאל מחקרם של כרמית פדן וראובן גל, המעמיק בהבנת מרכיבי החוסן כפי שהם באים לידי ביטויים שונים ברמות חברתיות שונות. לחוקרי החוסן, מאמר זה, לצד המדד המובא לפניו בגיליון, הם לא פחות מאבן יסוד חדשנית למחקרי המשך.

ומרמת המקרו לרמת המיקרו. מאמרו של רוני קמפינסקי בגיליון זה בוחן את אופן ההתמודדות של החייל הדתי עם מתח אפשרי בין שמירה על אורחות חייו כאדם מאמין ובין רצונו לשרת בצה”ל מתוך תחושת שיתוף עם החברה הישראלית הכללית וכחלק ממימוש עקרון “כור ההיתוך”. זהו מאמר שנוגע ביחסי דת ומדינה בכלל ובהקשרם הצבאי בפרט, ומראה כיצד היבטים תיאורטיים באים לידי ביטוי מעשי באזכור אירועים היסטוריים שהתרחשו מזמן הקמת המדינה ועד לימינו אנו.

בתחילת חלקו הלועזי של הגיליון מובא ניתוחם המפוכח והאמיץ של יואל פישמן ויוסי קופרווסר לממד ההכחשה בתהליכי קבלת החלטות בכלל – ובמקרה של הסכמי אוסלו בפרט. זהו מסמך פורץ דרך בניתוחו השונה והחריג של אירוע היסטורי, ויש לתת את הדעת על מה שניתן ללמוד ממנו על מנגנוני קבלת החלטות של מנהיגים באופן כללי – לא רק בעבר אלא גם בהווה.

המאמר השני בחלק הלועזי של הגיליון, מאת סרגיי סמוילנקו, מנתח את המושג “מסגור” בכלל ואת מופעיו ביחסים בין־לאומיים בפרט, ובודק פרדיגמות חלופיות לאלו המשמשות כיום את החוקרים. כמה ממסקנותיו מתייחסות לכך שבעיצוב תדמיתה של מדינה, כלפי חוץ וכלפי פנים, יש להשאיר מקום גם לגישות שאינן מצויות כיום בקדמת הבמה, למשל בנוגע למקומו של המנהיג בעיצוב אופן תפיסת האזרחים את המציאות. 

גיליון זה מאגד אפוא את התיאורטי עם האמפירי, את ההמשגה המעמיקה של מושגי החוסן הלאומי עם ההתמקדות באירועים היסטוריים שניתן לנתח אותם באופן שונה מכפי שנותחו בעבר. לצד ביקורות הספרים השונות בגיליון, החושפות כתיבה עדכנית בנושאים הנוגעים באופן ישיר ובאופן עקיף לחוסן הלאומי, לפנינו חוברת המציגה מקורות בסיסיים לקריאה עבור סטודנטים וחוקרים העוסקים בתחום זה. גיליון זה גם מביא לקדמת הבמה האקדמית פרדיגמות חדשות שבהן יוכלו להשתמש חוקרים בעתיד כדי להבין טוב יותר את האירועים הנוראיים שהעולם כולו חווה בימים אלו.