לחיות או למות באנטבה

לאחרונה התקיים במוזיאון העיר נתניה מפגש מרתק ומרגש לרגל 43 שנים למבצע אנטבה. בערב זה הוקרן סרטו הדוקומנטרי של אייל בורס, ראש מסלול קולנוע בביה"ס לתקשורת, "לחיות או למות באנטבה" –  סרט החושף את סיפורם של אלה שנהרגו ולא זכו לתהילת המבצע ההרואי החקוק בלב כולנו – מבצע מיוחד, במהלכו חולצו ושוחררו על ידי צה"ל נוסעי אייר פראנס שנחטפו לאנטבה בקיץ 1976.

בתודעה הציבורית, נצרבו שמותיהם של יוני נתניהו מפקד סיירת מטכ"ל ודורה בלוך ז"ל, אולם שמותיהם של ז'אן ז'אק מימוני מנתניה, פסקו כהן ואידה בורוכוביץ' ז"ל שאף הם נהרגו במהלך החילוץ, נשכחו. בסרט חוזר יונתן חייט, גיבור הסרט, אחיינו של ז'אן ז'אק אל הפרשה, מתחקה אחר מעשיו וגורלו של דודו במשך שבעת הימים בהם היה חטוף ועומד על נסיבות המחיר ששילמה כל המשפחה.

אייל בורס, במאי הסרט, המשמש כיום כיו"ר המועצה הישראלית לקולנוע וראש מסלול קולנוע וטלוויזיה בבית הספר לתקשורת של אוניברסיטת אריאל מספר כי לא ניסה לפרק את והמיתוס אלא להאיר את מה שנשכח מן הזיכרון הלאומי. לרגל המאורע התכנסו מרחוק ומקרוב בני משפחת מימוני ומשפחתו של פסקו כהן. רבים מבני הערובה שנכחו באולם סיפרו כי בעת האירוע היו ילדים וכי "ז'אן ז'אק שימש לנו כגננת.." עם חיוך, עזרה ותרומה בלתי פוסקת- מילים אלו חזרו לאורך כל הערב.

נחום דהן, אחד החטופים שנכחו בהקרנה סיפר כי עבר חקירות ועינויים במהלך השבי באנטבה משום שהייתה לו תעודת זהות ישראלית ודרכון צרפתי. גם הוא ציין עד כמה ז'אן ז'אק סייע לו לפני ואחרי העינויים שעבר במהלך אותו שבוע. ד"ר עידו נתניהו, אחיו של מפקד סיירת מטכ"ל ורעייתו נכחו באולם כנציגי משפחת נתניהו, כאשר ראש הממשלה שלח ברכה מצולמת לכנס וחזר על ההכרח לזכור את כולם.

צילום: רן אליהו